בן עליזה ויוסף, נולד ביום ט"ז באדר תרפ"ח (8.3.1928) בירושלים ולמד בבית-ספר יסודי. היה תלמיד עניו ושוקד על לימודיו, אך היה עליו להפסיקם בגלל המצב הכלכלי הדחוק של הוריו הזקנים. הוא יצא לחיי עבודה ובחר לעסוק במקצוע הסנדלרות. יצחק התמסר לעבודתו ולאחר זמן קצר פירנס את הוריו בעמל כפיו. לאחר שבמקביל ל"מגרשי גוגנהיימר לילדים" הוקמו מגרשים אף לבוגרים, ובהם יכלו למצוא תחביבים לעצמם, הצטרף גם הוא למסגרת זו.

יצחק היה בין המתנדבים הראשונים למערכה עם פרוץ הקרבות. רגיל היה לומר: "לא תהיה לנו חירות אלא במלחמת חירות". ורעיון זה הגשים בחייו. הוא עודד גם את חבריו להתגייס ל"הגנה". תקופת-מה פעל בהגנת שכונת ימין משה המותקפת ואחרי-כן הועבר עם יחידתו להגן על שכונת מקור חיים הנצורה, מקום שם חיו הוריו בתנאים קשים מאוד, אלא שיצחק לא נפל ברוחו. בפסח תש"ח, עם כיבוש קטמון על-ידי הפלמ"ח, הוסר חלקית המצור מעל שכונת מקור חיים ויחידתו של יצחק נשלחה לנופש באחת משכונות ירושלים.

ב-14.5.1948, יום הכרזת המדינה, נשלחה היחידה לגיזרה המזרחית של ירושלים, למנזר נוטר-דם, בה התבססו המגינים, למניעת ניסיונות הפריצה של כוחות הלגיון. היחידה הופגזה קשה על-ידי האויב ולא היתה אפשרות לצאת מבסיס זה. ביום י' באייר תש"ח (19.5.1948) בצאת יצחק לתצפית על גג הכנסייה, נפגע פגיעה ישירה מפגז של תותח. נקבר בשייח'-באדר א'.

ביום ו' באלול תש"ח (10.9.1948) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.